היהלום נמצא במעמקי האדמה, הוא מעורבב עם גושי חול, כשרוצים יהלומים חופרים במקומות הנכונים, טורחים ומוציאים ומפרידים את החול, ועדיין התהליך לא נגמר.
מכאן היהלום נשלח למלטשה, שם יושב אדריכל שמכין שירטוט איך ללטש, ויושב לו המלטש ומלטש, עד שלבסוף יוצא היהלום, אלא שתלוי מי ליטש ואיך ליטש, ומה גודל היהלום, ונקיונו.במלטשה ישנם אנשים שמאבדים את זמנם בשיחות, באכילה, בשתיה, בדיבורים בטלפונים סלולרים, בשהייה על יד הקיוסק וכדומה,אבל בסוף החודש המשכורת נקבעת לפי כמות היהלומים, ולא לפי זמן ההמצאות בשערי המפעל, ואז אותם אלו שעבדו שכרם מרובה, ואותם אלו שדיברו, שעסקו באכילה ושתיה, מבינים את הטעות שעשו. ואף בעלי המפעל יחשבו טוב, אם כדאי להם להעסיקם.

כך החזרה, היא נמצאת במעמקי האדמה, אנשים לא יודעים להעריכה, אבל מי שיודע את ערכה, הוא מוציאה, שולחה לאדריכל, למלטשה ללטשה, הוא חוזר וחוזר עם מחשבה, ״עם דרך, עם תכנון״, ולא מאבד את זמנו לריק, לבהלה, אלא מנצל כל רגע, ואף אינו מאבד את זמנו בדיבורים, עם אותם אלו שמדברים ומשוחחים, או שוהים מחוץ לישיבה או בחדר השתייה, ועוסקים בדברים בטלים ומבוטלים, ואז בסוף החודש, בסוף תקופת הלימודים, לא יקופח שכרו, ולבסוף יתעשר עושר רב, עושר רוחני, ויהיה אחד מגדולי ישראל בזה ובבא.
אכל אותם אלו שדיברו, שאכלו, ששתו, שבזבזו את זמנם, אותם אלו שעונים לכל שיחה בטלפון, לבסוף יכבשו את פניהם בקרקע.

כדאי להשתייך לאותם אלו שייקבלו לבסוף שכר, ולא לאותם בטלנים, ולאותם אלו שמשוחחים בבהמ״ד, ובפרט בטלפונים סלולרים.