הובא בירושלמי ברכות (פ״א הלכה ה׳), ליבא ועינא תרי סרסורי עבירה. ולכן אמר הבורא יתברך (משלי ב״ג): "תנה בני לבך לי, ועיניך דרכי תצורנה״. אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. בספר במדבר (פרק ל״א פסוק נ׳) הובא: ״ונקרב את קורבן ה' וגו', לכפר על נפשותינו״. ובמסכת שבת (דף ס״ד ע״א), נכתב על כך, אמר להם [משה] אם כן כפרה למה? אמרו לו, אם מידי עבירה יצאנו, "מידי הדהוד לא יצאנו".
מורי ורבותי, אותם שנים עשר אלף חיילים, היו צדיקים (כיעויין שם בפרק ל״א פסוק ה׳, בתרגום יונתן בן עוזיאל), ולא הלכו ח״ו לדבר עבירה, וכל עיקר הליכתם היתה לדבר מצוה לעשות רצון בוראם, ושלא ברצונם וחפצם נגרם להם איזה הרהור, ועל זה הביאו קרבן, ומה יענו אותם אלו שמסתכלים בשידורים מסויימים, או שמביאים לביתם עיתונים שמכשילים את האדם בהרהורים רעים. ועליהם ללמוד מוסר מאותם שנים עשר אלף, ולפתוח דף חדש בחייהם.
ונשמרת
וכך נאמר בתורה (דברים כ״ג פסוק י'): ״ונשמרת מכל דבר רע״, והובא על כך במסכת עבודה זרה (דף בי עמוד ב'), שלא יהרהר אדם ביום, ויבוא לידי טומאה בלילה. ועיין בזה בשו״ת החשוב אדרת תפארת (ח״ג, סי׳ ל״א ל״ב), ובספר תורת ההרהור (סי׳ אי).
והובא במסכת יומא(דף כ״ט ע״א), "שהרהורי עבירה קשים מעבידה", וכבר כתבנו לעיל שעל ידי ההרהור, אדם מגיע לידי עבירות חמורות מאוד. ועיין בזה בספר תורת ההרהור (סי׳ י״ט), שהאריך בזה הרבה, וביארו בצורה נפלאה.
מאריך טרחא סוף פסוק
ואמרו במסכת ב״ב (דף קס״ד ע״ב), שהרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום, אומנם כתב הרב בעל ראשית חכמה(בפ״ה משער הקדושה),
שכל זה אם מאריך במחשבה, אבל אם באה לו מחשבה לא טובה והוא דוחה אותה תיכף ומיד, יקבל שכר עצום על פרישתו מהעבירה. מאמר שמזעזע את הלב ואמרו רבותינו במסכת נידה (דף י״ג ע״ב), אמר רבי אמי "כל המביא עצמו לידי הרהור, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא",
ומשפט זה של הגמ' הוא מזעזע מאוד, שהרי כל עבודתו של האדם זה כדי להגיע לעולם הבא, לרוות שם בטוב ובנעימים, ואדם כזה כשיגיע לעולם האמת, הקב״ה לא יכניס אותו למחיצתו, וכל זה בגלל שלא שמר על מחשבתו, וטובה מידה טובה, שלפי חומרת העונש, נבין את השכר של האדם שנזהר בקדושת המחשבה.
