נאמר בתורה (דברים כ״ג פסוק י'): ״ונשמרת מכל דבר רע״, והובא על כך במסכת עבודה זרה (דף בי עמוד ב'), שלא יהרהר אדם ביום, ויבוא לידי טומאה בלילה. ועיין בזה בשו״ת החשוב אדרת תפארת (ח״ג, סי׳ ל״א ל״ב), ובספר תורת ההרהור (סימן א').
והובא במסכת יומא (דף כ״ט ע״א), "שהרהורי עבירה קשים מעבידה", וכבר כתבנו לעיל שעל ידי ההרהור, אדם מגיע לידי עבירות חמורות מאוד. ועיין בזה בספר תורת ההרהור (סי׳ י״ט), שהאריך בזה הרבה, וביארו בצורה נפלאה.
ואמרו במסכת ב״ב (דף קס״ד ע״ב), שהרהורי עבירה אין אדם ניצול מהם בכל יום, אומנם כתב הרב בעל ראשית חכמה(בפ״ה משער הקדושה), שכל זה אם מאריך במחשבה, אבל אם באה לו מחשבה לא טובה והוא דוחה אותה תיכף ומיד, יקבל שכר עצום על פרישתו מהעבירה.
מאמר שמזעזע את הלב ואמרו רבותינו במסכת נידה (דף י״ג ע״ב), אמר רבי אמי "כל המביא עצמו לידי הרהור, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא", ומשפט זה של הגמ' הוא מזעזע מאוד, שהרי כל עבודתו של האדם זה כדי להגיע לעולם הבא, לרוות שם בטוב ובנעימים, ואדם כזה כשיגיע לעולם האמת, הקב״ה לא יכניס אותו למחיצתו, וכל זה בגלל שלא שמר על מחשבתו, וטובה מידה טובה, שלפי חומרת העונש, נבין את השכר של האדם שנזהר בקדושת המחשבה.
