על ידי החזרה כל אחד יצליח
בהווה שבעולם ישנו אדם שנולד עם זיכרון, ובפעם אחת הוא זוכר חלק גדול מהחומר, ואם ישקיע עוד קצת חזרות, החומר נמצא בידו.
לעומתו ישנו אדם, שצריך לחזור הרבה פעמים רק כדי להבין הבנה ראשונית, ועדיין לא מקיפה, ולא מעמיקה.
אדם כזה יכול לחשוב שעבר עליו הקלח, והוא ח״ו אדם לא יצלח. ואין עדיו לגדולות. אבל ההיפך היא האמת. בעולם רואים שהחכמים לא בהכרח יצאו מהכישרוניים. וכדי שהאדם לא יתייאש, אלא יאמין שאף הוא יכול הרבה להצליח, נסביר זאת על ידי משל.
אדם שנמצא בירושלים וצריך להגיע עד מירון, שם הבטיחו לו עתיד זוהר, ישנו אדם שיכול להגיע במשך כחצי שעה על ידי מסוק, וישנו אדם שיכול להגיע במשך זמן מועט על ידי רכב מירוץ, וישנו אדם שיכול להגיע על ידי רכב ישן שבקושי נוסע, ויצטרך לנסוע במשך שעות מרובות, וישנו אדם שיכול להגיע במשך כמה ימים על ידי אופניים.
אבל ישנו אדם שאין לו שום כלי רכב להגיע, אבל הוא חייב להגיע, לצורך כך יש לו אפשרות אחת שהיא ללכת ברגל. מה עושה אדם חכם, אינו מתייאש, הוא לוקח אתו אוכל למשך שבוע, והולך רוב היום, ונח. עד שעובר שבוע ואז הוא מגיע. לסיכומו של דבר גם האדם שהגיע במסוק במשך חצי שעה, וגם האדם שבא ברגל, שניהם הגיעו לטירון, ושניהם קיבלו את הדבר הגדול שהביא להם את עתידם הזוהר. רק שהאדם שבא ברגל היה צריך להתאמץ הרבה.
כך זה בתורה, ״גם אדם שאין לו כישרונות״ וכביכול אין לו עתיד, אם ישקיע, יצליח, "וההשקעה היא על ידי הרבה חזרה". והאמת שגם המשקיע, באמצע הדרך תהיה לו סייעתא דשמיא, וקפיצת הדרך תביאהו. מה שנשאר לומר, זה להתחיל לצאת לדרך, לכיוון האושר, לכיוון העתיד הזוהר, תלמד, תעיין, ותחזור הרבה, ותתפלל, והמטמון יהיה בידך.
למה התורה נמשלה לציפור?
בקונטרס ״כך דרכה של תורה״ (עמוד ז׳ והלאה) כתב, בחז״ל מצינו על הפסוק בפ' ואתחנן (פ״ד פסוק ט׳), ״רק השמר לך ושמר נפשך מאוד פן תשכח את הדברים״ ובו׳, איתא בספרי, משל למלך בשר ודם שצד ציפור ומסרה לעבדו, ואמר לו, השמר בציפור זו לבני, שאם אתה מאבדה אל יהי בעיניך כאילו ציפור באיסר איבדת, אלא כאלו איבדת את נפשך, שנאמר ״כי לא דבר ריק הוא מכם, ״כי הוא חייכם״, דבר שאתם אומרים ריק הוא, הוא חייכם. ואף בגמרא (מנחות דף צ״ט, ע״ב), מובא משל זה.
וביאר בזה הגר״י סרנא זצ״ל, מדוע המשיל המדרש את דברי תורה דוקא לציפור, וביאר על פי דברי הגמרא בברכות (דף ה' ע״ב, אין עוף אלא תורה, שנאמר: ״התעיף עינך בו ואיננו״, (משלי כ״ג, ה'), ומפדש דש"י: ״אם תכפל וסגרת עיניך בתורה, היא משתכחת ממך״, על כן לא דימה לנו המדרש את התורה לאיזה חפץ דומם, אשר גם אם ירפה השומר מעט את שמירתו ואחיזתו בחפץ, לא במהרה יאבד ממנו, ואף אם יאבד הרי שבנקל ניתן למוצאו, אלא דימה לנו המדרש את התורה לציפור, שאף בהיסח הדעת מועט מן השמירה, כבר פרחה לה הציפור, ואם ירצה ללוכדה הרי מוטל עליו כל המאמץ כבתחילה, כך גם דברי התורה אין להרפות מהם ולו לרגע קט, שהרי כבר לימדונו חז״ל, כי ״קלים לאבדם ככלי זכוכית״, בחוסר שימת לב מועטת, עלולים הדברים להשתכח.
וכן פירש הגאון ר' זלמן מוילנה זצוק״ל [אחיו של הגר״ח מוואלז'ין], את דברי הגמרא בפסחים (דף ע״ב, ע״א), דלאחר שלמד ר' יצחק בר יוסף דבר הלכה מר' אבהו, איתא, ״תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה״, ואף בגמרא במגילה (דף ז', ע״ב) , נשנה נוסח זה, רמזה לנו הגמרא אומר רבי זלמן, אין די בכך שחזרת על לימודך פעמים רבות, ולאחר מיכן להניחו במקום נידח שאינו בהישג יד, לא כך היא דרך התורה, אלא צריך הלומד לחזור על לימודו כל שעה, כדבר הנמצא בכיסו, שעליו הובא במסכת בב״מ (דף כ״א ע״ב), בסוגיה ״דיאוש שלא מדעת״, ״אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה״, כך ממש צריך להיות המצב של דברי התורה שרכשת, עליך למשמש בהם בכל שעה.
