למה צריך להרבות בחזרה?
אך באמת שברמב״ן מבואר שלא כך הוא המהלך, דהנה במסכת בבא מציעא (דף כ״ט, ע״ב) בסוגיה דמוצא ספרים מבואר, שלא ילמד בהם אדם בראשונה אלא רק בלימוד שני הדורש עיון פחות, וכך תובטח יותר שלימות הספר. וכן הדבר גם לעניין השואל ספר מחבירו באופן סתמי מותר לו רק לימוד החזרה, אך בנמוקי יוסף הביא דברי הרמב״ן ובהם חידוש גדול לעניין מעשה, וכך הם דברי קודשו: והני מילי בספר תורה וכו', אבל עכשיו שנהגו לכתוב התלמוד, אם השאילו מסכת, אינו כן שאפילו מי שלמד פרקו מאה פעמים, צריך עיון גדול כבתחילה, ואדדבה, כל מי שהוא בקי יותר, צדיך עיון יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועה שלו, הילכך יד כל אדם שווה בו ולומד בו לכתחילה, דאדעתא דהכי אושליה עכ״ל.
הרי שריבוי החזרה רק מהווה סיבה ללימוד עיוני יותר, ומפעם לפעם על הלומד להגדיל את עיונו והתבוננותו בנלמד.
והביאור בזה נראה, שהרי מעבר למטרה של זכירת התורה המושגת בריבוי החזרה, ישנה גם מטרה נוספת בריבוי החזרה, והיא, שבכל לימוד ולימוד מטיב האדם את הבנתו בסוגיה, ומתקן הוא טעויותיו שהיו לו בעבר, ועל כן ברור שכל חזרה צריכה להיות בעיון רב מחברתה, שאם לא כן כיצד תשתפר ההבנה, וכיצד יעמוד האדם על טעויות העבר?
בשמו של המהר״ם שפירא מלובלין זצ״ל נאמרה הגדרה נפלאה על מהות החזרה, כפי שהדופק מסמר בקיר על ידי פטיש, מדפיקה לדפיקה תוטב אחיזתו של המסמר בקיר, וממילא גם יכולת הנשיאה שלו, כך גם בלימוד התורה הקדושה, מחזרה לחזרה יוטבו הדברים ויתוקנו טעויות העבר, עד שיהיה המסמר תקוע כראוי, היינו דברי התורה יהיו קנויים אצלו באופן מוחלט, ובצורה ברורה.
