מאמרי חז"ל מהש״ס על ערך וגדלות החזרה.
איתא במס' מגילה (דף ו:), לאוקמיה גירסא סייעתא דשמיא, פרש״י לאוקמיה גירסא שלא תשתכח ממנו ע״כ. ובכדי לזכות לסייעתא דשמיא צריך השתדלות מצד האדם, וכפי המבואר במס' שבת (דף ק״ד.), שיש לעשות סימנים לתורה כדי לקנותה, ופרש״י סימנים של סדר השמועות של התנא או של האמורא כדי שלא ישתכח אחד מהם. וכן אמרו בעירובין (דף נ״ד ע״ב), אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנים, שנאמר: (דברים ל״א) ״שימה בפיהם״, אל תקרי שימה אלא סימנה.
עוד אמרו במס' עירובין (דף נ״ג ע״ב), ברוריה ראתה את אותו תלמיד שלומד בשקט, בעטה בו ואמרה לו והרי כתוב (שמואל ב׳), ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת.
ועוד אמרו שם (דף נ״ד.), אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא פתח פומך קרי, פתח פומך תני, כי היכי דתוריך חיי ותתקיים בידך, שנאמר (משלי ד׳ ב״ב): ״כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא״, אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם.
ועוד אמרו שם, אמר רב אמי מאי דכתיב (משלי כ״ב י״ח) ״כי נעים כי תשמרם בבטנך, יכונו יחדיו על שפתיך״, אימתי ד״ת נעימים, כי תשמרם בבטנך, ואימתי תשמרם בבטנך, בשעה שיכונו יחדיו על שפתיך, ופרש״י שתשמרם בבטנך, שהן שמורים בידך שאינן משתכחים ממך. יכונו יחדיו, כשאתה סודרם ומוציא בפה ולא בגימגום ובלחישה.
ובעירובין (דף כ״א ע״ב), אמרו על הפסוק (שה״ש ה'): ״שחורות כעורב״, במי אתה מוצאן [את התורה], במי שמשכים ומעריב עליהם בבית המדרש, כלומר שמשנן את תלמודו כדי לזוכרו.
וכמו שאיתא בעירובין (דף נ״ד.), אמר רבי אלעזר מאי דכתיב (משלי אי): ״וענקים לגרגרותיך״, אם משים אדם [את] עצמו כענק זה שרף על הצואר, ונראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ופרש״י אם ת״ח אינו רודף לצאת ולבא בשוק, אלא יושב ומחזר על תלמודו, מתקיים בידו.
ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב (שמות ל״ב): ״לוחות אבן״, אם משים אדם לחייו כאבן שאינה נמחית, תלמודו מתקיים בידו, ופרש״י, כאבן זו שאינה נמחית מפני דריסת רגלי בני אדם, כך לחייו אינם נלאים מלחזור אח־ תלמודו וללמד לאחרים.
אמר רב הונא מאי דכתיב (תהילים ס״ח): ״חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלוקים״, אם משים אדם עצמו כחיה שדורסת ואוכלת, ואמרי לה שמסרחת ואוכלת, תלמודו מתקיים בידו. ופרש״י בלישנא אחרינא, שמחזר מיד על תלמודו.
ובאמת כל זמן שאדם לא יעסוק בתורה, הוא גורם ששוכח את תלמודו, וכמו שכתוב ״התעיף עיניך בו-ואיננו״, וככל שאדם יחזור על תלמודו, עדיין יש צורך שיחזור עוד ועוד. וריש לקיש היה חוזר ארבעים פעם על תלמודו וכו', וזה בקדמונים, ראשונים כמלאכים, שליבם היה פתוח כפתחו של אולם, וכל שכן וקל וחומר בדורות האלו, כי בפעמיים שלושה אי אפשר לזכור כלל, וכו', והסגולה הטובה ביותר היא ההתמדה יומם ולילה, ושכל מעייניו יהיו אך ורק בתורה, והכל יהיה טפל ללימוד התודה, ויהיה כולו "מונח" בלימוד, ללא כל עיסוק אחר, ולשנן הדבה את מה שלומד, וכו', ומלבד כל זה צריך ענווה, שהתורה נמשלה למים, ואינה מתקיימת אלא במי שהוא עניו.
(ע"כ מס' אגרת לבן תורה)
ובמס' סוכה (דף מ״ו ע״ס, על הפסוק (דברים כ״ח אי): ״אם שמוע תשמע״, פירשה הגמ' אם שמוע בישן, תשמע בחדש, ״ואם יפנה לבבך״ [הוא קטע מפסוק (דברים ל' י״ז)] שוב לא תשמע. ופירש רש״י, אם שמוע בישן, מחזד על תלמודך ששמעת. תשמע בחדש, תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים. ואם יפנה לבבך, להתייאש על מה שלמדת כבד מלחזוד עליו. שוב לא תשמע, משנפנה לבך לבטלה שוב אין משמיעים אותך, דהכי כתיב אם יפנה לבבך ולא תשמע. הרי לנו דברי רש״י המזוקקים כזהב על ערך החזרה, ודבריו הנוקבים מחייבים את דרך החזרה. וישמע חכם ויוסף לקח.
וכתב שלמה המלך ע״ה במשלי (פי״ב פסוק י״א): ״עובד אדמתו ישבע לחם״, ופירש״י, ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח. ע״כ. הרי לנו שמי שחוזר על תלמודו, הוא שישבע לחם, שזה לחמה של תורה, והוא יגיע למעלת סיפוק, וזהו ישבע לחם, ויגרום לו שילמד עוד ועוד.
עוד כתב שלמה המלך ע״ה: ״הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה״ (משל
י י״ג פסוק י״א). והובא על זה במס' עבודה זרה (דף י״ט ע״א), אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט, [הגורס הדבה יחד אינו יכול לחזוד פעמים דבות ומשכח,
רש״י], ואם קובץ על יד, [מעט, רש״י] – ירבה. אמר רבא ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה, יודעים החכמים דבר זה ועוברים עליו. וכל זה כתב רבא כדי לעורר אותנו שנחזור ולא נעבור על זה, אלא ללמוד מעט ולחזור, ואם לאו כל השקעתו יכולה ללכת לאיבוד, ומעמל של שנים לא ישאר בידו אלא מעט מזער, ובסוף ינחל בליבו אכזבה ויאוש, וכל זה בגלל שלא חזר, ולא ידע כמה ללמוד ולחזור.
ואמר רב שיזבי משמיה דר' אלעזר בן עזריה, מאי דכתיב (משלי י״ב, כ״ז): ״לא יחרוך רמיה צידו״, – לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי, [שמרמה אנשים להראות כמה חכם אני להעמיד גירסאות הרבה, והוא משכח, ומקצר ימיו דכתיב (דברים לי): כי הוא חייך ואורך ימיך, רש״י]. ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך, [כלומר, יש לו עופות לחרוך ולאכול, כל מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליה פעמים הרבה עד ששגור בפיו, ואח"כ חוזר ולומד, תלמודו מתקיים, וקרא אתמוהי מתמה, וכי לא יחרוך מי שצידו רמיה? רש״י]. כי אתא רב דימי אמר, משל לאדם שצד ציפורים, אם משבר כנפיה של ראשונה, כולם מתקיימות בידו, ואם לאו אין מתקיימות בידו. הנה לפנינו עוד מאמר נפלא על החזרה, וכדברי הגמ' ללמוד מעט ולחזור עד שיהיה שגור בפיו, ואז תלמודו יתקיים בידו.
